כלי להרגעה

מחשבות של איילת ומיכל (עץ הרעיונות)

יהיו ילדים שהשיעור יהיה "רחוק מדי" ממה שהם רגילים לעשות. אפשר לקיים אותו הפוך – להכין את צנצנת הסערה, לחקור אותה ואז לספר את הסיפור ולקיים שיח.

אפשר להשתמש במוטיב הסערה ולבחון אותו בצורה מאוד עמוקה כמובן באופן מותאם גיל:

  • כמה זמן לוקח למים להפוך שוב לצלולים
  • מה הופך אותם עכורים יותר? יותר אדמה? יותר עלים?
  • מה מייצר את הסערה בצנצנת? מה מייצר את הסערה אצלכם?

לומדות מניסיון (נכתב לאחר העברת השיעור)

המלצות הנוגעות להעברת השיעור בשנית:

  • לאחר ביצוע השיעור אני ממליצה לעשות שיעור מקדים בכיתה ובו הילדים משתפים על מצבים בהם הם מרגישים סערה רגשית, כיצד מתמודדים עם סערה רגשית. יש אפשרות להשתמש בשיר "מה עושים כשכועסים", מה לגיטימי לעשות בעת סערה ומה לא.
  • הכנת הצנצנות האישיות לקח זמן ולכן חשוב לאפשר מספיק זמן בשיעור כדי לתת מענה לכל ילד מה מתאים להכניס לצנצנת ומה לא. כמו כן אפשר לחשוב עם הילדים מהם הצבעים שמרגיעים אותי ואז כל ילד יכול להכין את הצנצנת הכוללת משהו אישי שקשור למה שמרגיע אותם באופן אישי.
  • לאחר שהעברנו את הפעילות במסגרת הכתה כולה, אפשר לחזור על הפעילות והפעם בקבוצות קטנות – שם השיח אינטימי יותר ומאפשר יכולת פתיחות רבה יותר לחלק מן הילדים.
  • בפעם השניה אין צורך לחזור על הסיפור אלא לבקש מהילדים לספר אולי סיפור משלהם שמזכיר.
  • בפעם השניה אפשר לשאול את הילדים האם הם עושים שימוש בכלי הזה ואם כן מתי.

כמה מילים על החוויה האישית. 

  • השילוב בין פעילות חוץ לבין הנושא הרגשי הוא שילוב מנצח לדעתי. השימוש בטבע הזמין לנו כל כך, שנמצא בפתח ביתינו כדי להרגיע את עצמנו   הוא נהדר. בעולם פלסטי ישנה חשיבות גדולה להתייחסות אל הקרוב והזמין, להגביר את ההתבוננות בסביבה ודרכה את ההתבוננות הפנימית.
    הפעילות הועברה לילדי כתה ב', לפי הרצף המתוכנן, כאשר "האגם" שיצרנו היה משותף בתוך כלי שקוף. חלקים מהשיעור היו מוכרים לילדים כמו ההתחברות העצמית בפתיחה והמעגל למה שמתי לב. גוף השיעור והמעבר שאחריו היו חדשים וריתקו את הילדים – הסיפור , המדיטציה וההתנסות. נהנתי מאוד להעביר את הפעילות.
    בכתה יש לנו פינת הירגעות ובה תלויים כרטיסים עם רעיונות לדרכים איך להרגע.
    בעקבות הפעילות הוספנו כרטיס – התבוננות בטבע – ונתנו דוגמאות: גשם מטפטף, ענף שמתנועע, עלה נושר, נמלה הולכת וכו'.
    אנחנו בהחלט נחזור על הפעילות הזו בשנית.
  • חווית העברת השיעור הייתה מאוד מענה. הילדים שיתפו פעולה ומאוד נהנו מהכנת הצנצנות עם הפרטים מן הטבע. את השיעור העברתי לילדי כיתה ד'. תלמידים שאני מחנכת ומכירה אותם היטב. הם רגילים לצאת פעם בשבוע לסביבה ללמידה, הם מכירים את הרגלי העבודה בחוץ, לכן היה לי קל להתמודד עם המשימה.

 

מערך זה הינו חלק ממאגר המערכים שהוקם כחלק משיתוף פעולה בין עץ הרעיונות לאיגוד ערים שרון-כרמל

כתבו: יעל אבני, ורד ישראלי

נושא: חברתי רגשי

משך: שיעור כפול

שכבה: כל גיל בהתאמות

ציוד נחוץ: צנצנות שקופות מפלסטיק כמספר הילדים, ללא מדבקה או תווית/ קערה גדולה להמחשה לגיל הרך.

תיאור הערות
פתיחה

התחברות אישית של כל ילד לעצמו ולמקום 
כל ילד/ה בוחרים נקודה במרחב ושוהים בה לכמה דקות של שקט וחוויה חושית. אפשר באותו מקום שבו היו פעם קודמת או במקום חדש. 

 
מעבר

סבב שיתוף שמתי לב ש…

כל אחד משתף משהו ששם לב אליו, שקשור לעצמו או קשור למקום שבו הוא שהה (התחבר).

 
גוף הפעילות

מדיטציה קצרה ודמיון מודרך. במהלך הדימיון המודרך נספר את סיפור ההיפופוטם אשר נכנס לאגם ואיבד את העין שלו ומרוב לחץ ניסה לחפש ויצר אדוות אשר הפריעו לחפש וככל שנלחץ דרך בחוזקה בבוץ העכיר יותר את המים, ראה פחות את הקרקעית וזה עוד יותר הלחיץ אותו. צפרדע שנחה לה על עלה נופר, הסתכלה עליו והציעה לו לעצור לרגע, ולנשום לרגע. כאשר עשה זאת ראה שהאגם נהיה צלול ושליו. אז הוא יכל לגלות שהעין בקרקעית האגם. הוא החזיר אותה למקום והודה לצפרדע.

מסיימים את המדיטציה ושואלים את הילדים:

  • מה אתם מרגישים בעקבות הסיפור?
  • האם יש מקום בגוף שאתם מרגישים רגש מסויים?
  • מה חשבתם על הסיפור?
  • מה חשבתם על התנהגות ההיפופוטם ועל התנהגות הצפרדע?
  • איך הסיפור קשור לחיים שלנו?
 
מעבר

נשלח את הילדים לחפש פריטים שונים בסביבה אשר יכולים להיכנס לתוך הצנצנת (אדמה, עלים וכו'). כל אחד מביא לעצמו. אפשר גם להמחיש להם מה רוצים להשיג.

לאחר שמכניסים את הפריטים לצנצנת מוסיפים לה מים.

הילדים יוצרים לעצמם את הצנצנת את "האגם" שלהם אשר מדמה את המעבר ממצב של סערה ולמצב של רוגע וצלילות ובהירות. מתאמנים על יצירת הסערה בצנצנת ונשימות עד שהצנצנת נרגעת.

התאמה לילדים צעירים אשר אין להם בראש דימוי של מים עכורים שהפכו לכאלה בעקבות תנועה של המים עם הבוץ והחפצים. אפשר קודם לערוך את ההתנסות ואחכ לספר את הסיפור.

אפשר בדרך אל היער למצוא שלולית ובה להראות או ליצור בגיגית את הביצה. 

לילדים הצעירים אפשר אולי ליצור "אגם" משותף" בתוך כלי שקוף.
סיכום

יושבים במעגל כל אחד עם הצנצנת האישית, מערבבים ויוצרים סערה ונושמים עד רגיעת הצנצנת ורגיעתינו. 

הצעה לקחת הביתה ולשים בחדר לשימוש בעת סערה רגשית. 

 

 

דילוג לתוכן