fbpx

חדוות הגילוי

למה כיף הוא חיוני ללמידה?

למה הנאה חשובה בכלל ללמידה? הרי שמענו אינסוף כילדים את המשפט – חשוב ללמוד …. חייבים לדעת … אי אפשר בלי … ואנחנו גם אומרים אותו לילדים שלנו. אז אולי זה בכלל לא חשוב? אולי לפעמים פשוט צריך ללמוד גם אם זה בכלל בכלל לא כיף?

זה משכנע נכון?

אבל, כאנחנו נזכרות בחוויות שלנו מלמידות שונות זה קצת אחרת. אנחנו זוכרות את עצמנו מקשיבות לתיקתוקים של השעון במקום להקשיב למורה או למרצה, מדברות עם עצמנו או עם השכנה שלנו ללימודים, מאיירות ספר שלם במקום לרשום מה נאמר, ועוד שיטות שונות ומגוונות להעביר את הזמן באופן שישכיח מאיתנו בצורה הטובה ביותר את זה שאנחנו אמורות להיות כרגע בלמידה. גם בבית, בזמן של למידה עצמאית אנחנו אלופות העולם בלמצוא מליון דברים דחופים יותר מאשר ללמוד משהו חדש – מנקות את הבית, מאתרות זוגות גרביים, מסדרות את המזווה ועוד המון משימות דחופות במיוחד ;). אם לנו קשה להתרכז כשאנחנו לא נהנים ללמוד משהו אז מה קורה לילדים? איך אפשר לצפות מהם ללמוד משהו שהם אפילו לא מבינים איך הוא רלוונטי עבורם כשאנחנו לא מצליחים בעצמנו ללמוד משהו שחשוב להתקדמות המקצועית שלנו רק כי לא כיף לנו?

למה? למה כל כך קשה לנו ללמוד משהו שאנחנו לא נהנים ללמוד?

קודם כל, זה לא רק אנחנו, או הילדים שלנו, פשוט ככה המוח שלנו עובד. כדי ללמוד צריך לעבור שתי משוכות מרכזיות –

משוכה ראשונה – זכרון העבודה צריך להכיר בזה שמה שקורה כרגע שווה את תשומת הלב שלו. קחו בחשבון – הוא לא אוהב לעבוד, זה פשוט התפקיד שלו. זכרון העבודה הוא המקום בו אנחנו מתייחסים למה שנקלט בחושים שלנו, מעבדים את החומר שנקלט ומבינים דברים חדשים. אנחנו עושים זאת תוך שילוב המידע החדש שקלטנו ופריטי מידע מהזכרון ארוך הטווח שלנו, זהו מידע שעבר עיבוד בזכרון העבודה בעבר.

משוכה שניה – כדי שמה שקורה בזכרון העבודה יעבור לזכרון לטווח ארוך (זהו למעשה התהליך שידוע בשם "למידה") דופמין צריך להשתחרר במוח. כאן, נעוצה בעיה רצינית – דופמין הוא הורמון של הנאה, וכשאנחנו לא נהנים… אתם מבינים לבד שקשה לו לצרוב אצלנו את הזכרונות.

העניין הוא שיש באמת דברים שצריך ללמוד וחלקם באמת לא מאוד מעניינים. אז מה?! זה ממש לא אומר שאי אפשר להנות מתהליך הלמידה שלהם. ההנאה מהלמידה מאוד תלויה באופן ההגשה ובהקשר.

בהתנסויות שלנו ללמד בחוץ גילינו שכמעט כל נושא אנחנו מצליחות להציג באופן כזה שהילדים באמת רוצים לעשות את הפעילויות, ולכן נהנים מהלמידה. ההנאה הזו תורמת להם בשני מישורים שונים – ראשית, הם לומדים בצורה אפקטיבית יותר כפי שאתם מבינים אם הגעתם עד לכאן (תודה על זה 🙂 ), שנית, ולא פחות חשוב, הם משייכים למידה להנאה, מה שישרת אותם בהמשך כבוגרים אשר ירצו ללמוד משהו ולא תמיד הוא יוגש להם בצורה כל כך מלבבת.

בתהליך שעשינו להתאים את הלמידה הרגילה ללמידת חוץ גם אנחנו התיידדנו מחדש עם נושאים שחשבנו למשעממים ורחוקים מאיתנו. למשל, כשהתחלנו ליצור סדרות בחוץ היחסים שלנו עם עולם המתמטיקה התחממו לאין שיעור ויצירת סיפורים נראתה כמו מלאכה משמחת אשר ממלאת בהשראה.

אז למה אתם מחכים? צאו, נסו וגלו בעצמכם!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: