משפטים, עצות והנחיות של יהושע מרגולין למורים לטבע
הקטעים הבאים לקוחים מתוך הספר “החינוך לטבע – משנתו של יהושע מרגולין” שיצא ב-1957 לציון 10 שנים למותו, ומכיל את רוב כתביו. יש בו עוד מאות פנינים, עצות, תיאורים והסברים כיצד ללמד טבע בטבע.
אם תרצו את הספר כולו, בפורמט דיגיטלי בינתיים, צרו קשר עם ניר אליאב במייל [email protected] או טלפונית: 054-4411885
שלוש דרגות בלימוד הטבע
…”שלוש דרגות בלימודי הטבע, במכוון לשלושה גילים שונים; בדרגה הראשונה, המכוונת לגיל צעיר, אנו מראים לילד את פלאי הטבע; בדרגה השנייה, המכוונת לגיל הבינוני, אנו מקנים לתלמיד עובדות מחיי הטבע; בדרגה השלישית, המכוונת לגיל הבוגר, אנו מלמדים אותו את חוקי הטבע“. …לכל דרגה מרכז הכובד משלה.”
גירוי הדמיון
” גם אוסף אבנים מזמן צורות של חיות וכלים, שדמיון הילד נאחז בהם ורוקם את רקמת חזותו הוא. מובן, שהצורות הפלסטיות הדמיוניות ביותר תחזינה עיני הילד בענני השמים. הגננת, שעיניה ולבה פתוחים למראות־פלאים, ודאי תמצא לכך שעת כושר נאה, משעות הבוקר, או משעות שלפנות ערב, כשצבעי השקיעה מדליקים ומעטירים את העננים עטרות כסף, זהב ושלל ארגמן המרהיבים את העין ומלהיבים את הדמיון. יתיישבו נא הילדים בשקט מסביב לגננת או ישכבו אפרקדן סביבה, כשעיניהם נשואות השמיימה לעננים. בפעם הראשונה תצביע הגננת על דמות בולטת של חיה, עוף או נחש בעננים ותקרא אותה בשם כפי ראותה היא. מיד יתחיל דמיון הילדים לפעול וכל אחד יגלה דמות לפי תפיסת דמיונו הוא. מה יגדל תמהונם של הילדים כשיראו פשיטת צורות ולבישת צורות חדשות, אין ספק שבהסתכלויות הבאות לא תצטרך הגננת לגרות את דמיונם.”
חוויות משמעותיות
” לא ללמד טבע בגן, אלא לחיות אותו, לבוא במגע קרוב אתו, לעקוב אחרי השינויים, החליפות והתמורות החלים בו, לספוג אותו דרך כל החושים, דרך כל נקבוביות הגוף והנפש.”
” למידה שטחית שאינה נקלטת ונעכלת בגיל הרך מטמטמת את מוחם של הילדים, מקהה את חושיהם וחוסמת את הדרך ללמידה בגיל בית הספר, שגם היא צריכה לבוא רובה לא מתוך ספרים כתובים, אלא מתוך ספר הטבע החי.”
” לא להיות תיירים בטבע. לא לשוטט פעם בפינה זו ופעם בפינה אחרת, חדשים לבקרים, אלא לעשות את הדברים קבע עד כמה שאפשר…”
איש.ת החינוך
“… ריכוז מבטה של הגננת, השופע עניין, בצמח, בחי או בדומם, נטיית אוזן קשובה לצלילים, ספיגת הריחות מתוך נשימה מלאה, טעימת הדברים מתוך הבחנה דקה וכו׳ — כל אלו נמסרים כזרם טמיר לילדים בלי אומר ודברים. “
על החושים
ראייה
“מה טוב להרביץ את הפעוטות לשעה קלה בשדה, על מצע דשא רך, זרוע ציצי פרחים, שיסתכלו, תוך שיחה, בקומפוזיציה של הצבעים ויבחינו בהם.” “ אין צורך לתת לפני הילדים צבעים עזים דווקא. הילד, אומנם נוטה לצבע העז, הבולט, אבל עלינו לפתח בו את ההבחנה הדקה של הצבע הרך והשקט. הצבע העז (הכלנית, הפרג וכו’) שטחי הוא וקורע את העיין, מה שאין כן הצבע הרך והעדין (הירוק, הורוד וכו’) — הוא מרגיע את העיין ומעמיק את הראייה.”
שמיעה
” שירת ציפורים, זמזום דבורים, המיית מעיינות, לחש אילנות, קולות ובנות־קול, צלילים והדים… טוב ומועיל להרגיל את הפעוטות להקשיב לקולות ולצלילים האלה, לקלוט אותם ולהבחין בהם… שירת הציפורים מעירה שחר ומבשרת את החיים החדשים של היום הבא… יש להטות את אוזן הילד משחר ילדותו להבחין בשיר ובשר ולהרגיש בהם בשעות הבוקר, בעודו מוטל בערשו.”
” אני עצמי לא היססתי להעיר ילדים בגיל בית־הספר בשתיים בלילה, להוציא אותם אל תחת כיפת השמים, לטבול אותם בדומיית הלילה ולפקוח את אוזנם לצלילים הראשונים של הזמיר הארץ-ישראלי — החימריה. דבר זח עלול להשאיר בהם רושם עמוק לכל ימי חייהם.”
חוש הריח
“…המחנכת צריכה להיות ראשונה להרחה ולהבחנת הריחות של העשבים; ממנה יראו הילדים וכן יריחו. יתבשמו הילדים בבושמי הטבע בעודם באיבם, וריחות אלה יעמדו בהם עד זקנה ושיבה.”…”ריח אדמה…ריח החלב מהפטמות…ריחות משכרים של הדרים ודודאים…ריחות דוחים של לוף מנומר…”
דיבור
” האם והמטפלת הן בבחינת מיילדות של הלשון אצל הפעוטות …עליהן להתייחד עם הדוגמאות הלשוניות הנפלאות של המקורות העתיקים (התנ״ך, האגדה, המשנה) והחדשים (ביאליק וכו’). …
“גפן סורחת… לפנות דליותיו… ותעש בדים ותשלח פאורות”. בדים — אלו הענפים העבים המסתעפים מן הגזע, פאורה — ענף חדש שצץ מן העיניים, שהיא פאר הגפן, ונושא פירותיו (פארה—פאר—פירות); דליה — ענף מודלה על גבי סמוכה. יש בתורה גם שמות אלה: שריג—פאורה משתרגת, זמורה—פאורה, הענף העומד להיזמר לאחר שבצדו פירותיו. גפן סורחת נקראת במשנה — רוגלית, שדורכים עליה ברגלים. יש גם במשנה ביטויים ציוריים כאלה: “הרוח שעלעלה בגפנים”, “הגפן מהלכת על גבי כלונסאות”.
“וחלילה לה לאם ולמטפלת לרדת לשפת הילדים ולחקות את דיבורם. אדרבא, היא צריכה לשפר ולהעשיר את לשונם.”
על השהות בחוץ
מציאת שקט בטבע
“שומה על המחנכים בכפר למצוא את הדרך, כיצד להשרות את השקט שבטבע על הילד. לשם כך צריך הילד להימצא, עד כמה שאפשר, יותר בחיק הטבע. יש להוציא את הילדים מכותלי הבית לטבע אך אין להובילם תמיד בחבורה. יצאו הילדים לטבע — יש לפזרם מייד. יש להקצות לכל אחד את פינתו, — יתייחד בה, יחטט בה, יסתכל, יקשיב, ימצא פירות, זרעים, עלים, כל רמש הרומש; ישכב, יהזה, יחלום, יפליג בדמיונות. יש די מרחב בטבע.”
מהחוץ פנימה ללמוד מהטבע הרמוניה בקבוצה
“טוב תעשה המחנכת, אם תוך הסתכלות בשושנת עלים של “נר דוד” (בוצין), הערוכה בסדר נאה על פני האדמה, תסדר על ידה, בדמותה, שושנה שנייה של ילדים, היושבים שבת אחים יחד, בלי לדחוק איש את רעהו, כדרך שהעלים עושים. כדאי אולי גם לחבר פיזמון קצר, המכוון לכך. מעין “צמחי שדה אנו, בני שמש כולנו”. יזדהו הילדים עם הצמח והפרח, כשם שהזדהו אבותינו הקדמונים בהיותם שרים: “אני חבצלת השרון, שושנת העמקים”…”
על חי וצומח בשטחי הגן
הגינה
“הגינה מזמנת חומר להסתכלות… יש לעשות לחוק את הביקור בגינה… לפחות 3-4 פעמים בשבוע, בשעה קבועה, והשעה הראשונה עדיפה. בשעת הביקור יעמדו הילדים על השינויים שחלו בצמחים… הביקור צריך להיות קצר ומרוכז. אחרי הביקור יש לתת לילדים את האפשרות להביע את השינויים האלה ואת התרשמותם. הביקורים התכופים האלה והדאגה המתמדת לכל שתיל וציץ יצרו את היחס האינטימי מצד הילד לצומח ועיניו ולבו יהיו מכוננים אליו בכל עת שייפגש אתו.
על ידי כך יעמדו הפעוטים, בלי הסברות יתירות של הגננת, על טיב הזרע וסגולותיו, יבינו את ערך הפקעת או הבצל בשביל הצמח ובלשונם הילדותית הציורית ובדרך הסברתם הישירה יסבירו הם את התופעות הללו לגננת ולא הגננת להם בלשונה “המדעית”.
כמה עניינים ועבודות־לוואי ילוו את העבודה בגינת הפרחים: ציור, כיוּר, שירים וסיפורים על חיי הפרחים, על הסביבה ובני־הסביבה, הבאים אתם במגע ומשא… לסדר ערוגות של פרחים בנות צבעים שונים “
פינת החי
” …פינות חיות נהפכות לעתים קרובות לבתי סוהר, לבתי עינויים ואפילו לבתי קברות לרבים מבעלי החיים. יש לעיין יפה בדבר ולבחון עד כמה מן החינוך האמיתי לטבע יש בה.
מה אפוא. היסודות…?
- הצומח והחי… צריכים להיות ברובם לקוחים מתוך סביבת הטבע המקיפה את הילד,…
- אין לתפוס את המרובה, … הטיפוסי והבולט ביותר.
- …את הצמחים ובעלי החיים שנוחים לטיפול בידי הילדים עצמם.
- החומר החי שבפינה, בייחוד מחיות הבר, צריך להיות שוטף וחולף. אין להשהות את בעלי החיים האלו בגן עד שיסתאבו וימותו, … הוצאת הישן, מפני החדש.”
