למה בחוץ זיכרון העבודה שלנו מתפקד טוב יותר?
תהליך הזיכרון שלנו הוא המפתח ללמידה והוא כולל שלושה חלקים מרכזיים – זיכרון חושי, זכרון עבודה וזכרון לטווח ארוך
נניח שמציגים בפנינו את השאלה “כמה זה 1+2”.
הזכרון חושי הוא הראשון להיכנס לעבודה וכל חוש מפעיל אותו בצורה קצת שונה. הזכרון החושי זוכר לזמן מאוד קצר ובזמן הזה זכרון העבודה שלנו נכנס לעבודה ובודק שני דברים – האם הבעיה מעניינת והאם היא חדשה.
אם הבעיה לא מעניינת זכרון העבודה יתעלם ממנה והיא תשכח, אם הבעיה מעניינת אבל היא לא חדשה, כלומר זכרון העבודה
מדהה שזה בעיה שנפתרה כבר בעבר היא תעבור לזכרון לטווח ארוך. שהוא כמו טייס אוטומטי ויתן את התשובה במהירות מדהימה. רוב הזמן זה יעיל בטירוף ולמעשה זו המיומנות שמאפשרת לנו לעשות מספר דברים כאילו בו זמנית ולהיות ממש ממש טובים בכל מיני דברים.
אם הבעיה מעניינת וחדשה זכרון העבודה יועיל בטובו, יכנס לעבודה וינסה לפתור אותה
אבל כמה אנשים, גדולים או קטנים, אתם מכירים, שחושבים שהשאלה 1+2 מעניינת?
דרך אחת להפוך את השאלה למעניינת היא להציג אותה כל פעם בצורה שונה. בחוץ למשל אנחנו יכולים לעשות את זה עם מקלות ואבנים, עם האצבעות שלנו, על ידי יצירת צורה גיאומטית כמו משולש מקלות ועוד.
בכל מקרה, אם זכרון העבודה הבין שמה שהזכרון החושי קלט מעניין וחדש הוא יעבוד על הבעיה וינסה לפתור אותה. ברמה העקרונית אפשר לומר שמזכרון העבודה הפתרון שהגענו אליו יעבור לזכרון לטווח ארוך אבל זה הרבה יותר מורכב מזה, על זה בפוסטים הבאים.
בחוץ קל מאוד להציג כל בעיה באופן מעניין, זו אחת הסיבות שללמוד בחוץ משפר את הזכרון!
צאו, נסו וגלו בעצמכם
